Breaking News
cactus
cactus

ויקרא

פרשת ויקרא

 

א, א, ויקרא אל משה

משה רבנו כתב “ויקרא” באל”ף זעירא כדי להמעיט בערך עצמו (בעל הטורים)

כשהשתדך הרבי מראדומסק, בעל “חסד לאברהם” עם בית אחד האדמורי”ם המפורסמים בפולין, שלח לשם את אחד ממקורביו לבחון את החתן בתורה. כשחזר השליח שאל אותו:

“האם נכון מה שמספרים שבאותה חצר מידת הענווה נפוצה וכולם רואים שם את עצמם כלא-כלום?”

“אמת הדבר”, השיב לו מקורבו, “אלא שאת הזולת רואים שם כאפס גדול עוד יותר”.

 

ב, ב, וקמץ משם מלוא קמצו מסלתה ומשמנה

כשכתוב לקיחה בקורבנות כתוב תמיד ‘מלוא’: “מלוא קמצו”, “מלא חפניו”, “מלא המחתה”. ואילו במתנות נאמר “ונתן באצבעו”.

ירדה תורה לסוף דעתו של אדם: לקחת הוא אוהב ביד רחבה, ואילו לתת, גם כשזה לא משלו, הוא נותן בצמצום…

 

ד, כז, בעשותה אחת ממצוות ה’ אשר לא תעשינה

שנים מחסידי המגיד ממזריץ’ שוחחו ביניהם. אמר האחד: מה יהיה הסוף? להיכן נוליך את העבירות שלנו?

נענה חבירו ואמר: לעברות אני לא דואג, עליהן אפשר לעשות תשובה, אותי מדאיגות המצוות: איך נישא פנים עם “מצוות” כאלה?…

 

ה, כג, והשיב את הגזלה אשר גזל

קמצן עשיר שכב על ערש דווי, קרא לבנו ואמר לו:

“ברצוני למסור לך כלל גדול. דע לך בני שאין בעולם דבר חשוב כמו כסף. לכן שמור כבבת עינך כל פרוטה שתבוא לידך ואל תוציא אותה לאנשים אחרים”.

הקשיב הבן ושאל: “אבא, ומה לגבי צדקה לעניים?”

“היזהר בני שלא תתן כסף לשום עני בעולם”, אמר האב. “נתת פרוטה לאחד מהם ולמחרת יבואו עליך עדרים עדרים”.

שאל הבן: “וקמחא דפסחא שנותנים פעם בשנה, מה דינה?”

אמר האב: “חלילה! עבירה גוררת עבירה. היום קמחא דפסחא, מחר הכנסת כלה ומחרתיים “ביקור חולים”, ואין לזה סוף”.

חזר הבן ושאל: “ולחנווני במכולת? הרי צריך לשלם לו”.

“אין צורך, בני. אל תהיה שוטה לתת לו מכספך”.

התעקש הבן. “אבא, מילא צדקה אף אחד לא יכול לתבוע ממני, אבל החנווני יתבע אותי לדין, בית דין ישלחו שליחים ואלה יוציאו את רהיטי הבית למכירה ובסוף אשלם את החוב בעל כורחי”.

נאנח החולה: “כוונתך לגזלנים שעלולים לגזול אותך? מול אלה אין מה לעשות”.

 

אודות מערכת

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.